יום חמישי, 27 בינואר 2011

You 2


שם האוסף: You

תת כותרת: עוד 13 שירים שנוגעים

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: ינואר, 1993

עורכים: משה מורד, עוזי פרויס וליאור סולימן

מק"ט: 20055-2

רשימת שירים:
1 Tasmin Archer - Sleeping Satellite (Extended Version)
2 Jon Secada - Just Another Day
3 Roxette - Queen Of Rain
4 Erma Franklin - Piece Of My Heart
5 Sophie B. Hawkins - I Want You
6 The Heights - How Do You Talk to An Angel
7 Nick Cave and Shane MacGowan - What a Wonderful World
8 Joe Cocker - Sorry Seems To Be The Hardest Word
9 Crowded House - Weather With You
10 Toad the Wet Sprocket - Walk On The Ocean
11 Carter USM - The Impossiable Dream
12 Des'ree - Mind Adventures
13 Sinead O'connor - Nothing Compares To You

עטיפה: עיצוב של נורית וינד-קידרון, שהפעם השתמשה בצלם הבית של אן.אם.סי, קובי ישראל. הוא צילם מרפסת תל אביבית ישנה, שעליה יושבת דוגמנית (אפרת צופי). וינד-קידרון הוסיפה על התמונה אפקט פוטושופי מיושן (אז אולי הוא היה עדכני...) שמפקסל אותה. נראה לא כל כך טוב, אבל גם לא נורא. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: שנה אחרי החלק הראשון, אן.אם.סי הפגיזו עם חלק 2 של "You", ששוב כלל 13 שירים. אל צוות העריכה הצטרף עוזי פרוייס, איש צהל 2 לשעבר, שעזר לאוסף הזה לכוון לכיוונים טיפה יותר אלטרנטיביים (מככבים כאן ניק קייב וקארטר יו.אס.אם, לא עניין של מה בכך לראות אותם באוספים שבסך הכל פונים למיינסטרים). חוץ מזה יש כאן את התרכיב הרגיל של בלדות פופ-מצעדים, קיטש אמריקאי וקטע אולדיז אחד (ארמה פרנקלין, שכיכבה אז עם השיר בפרסומת לג'ינס).
כמו כל האוספים של אן.אם.סי, הוא התבסס על הרפרטוארים המרשימים של שתי החברות שהם יצגו אז בארץ - סוני מיוזיק ו-EMI. החידוש היחידי בתחום הזה מבחינת הצרכן הישראלי (וגם מבחינת חברת אן.אם.סי) היה שחברת EMI בדיוק רכשה באותה תקופה את חברת האינדי הענקית Chrysalis, שעד אז יוצגה בישראל על ידי הליקון. קריסאליס היתה חברה ותיקה שפעלה עוד משנות השבעים ושברפרטואר שלה היו כמה אומני ענק כמו שפנדו באלט, ג'טרו טאל ובלונדי. המעבר הזה צמצם מאוד את הרפרטואר הבין לאומי של הליקון, שהבינה שכדי לשרוד הם צריכים לעשות משהו במהרה. הפטרון שלהם היה רכישת הזכיון הבין לאומי של פוליגראם (לימים יוניברסאל), שעד אז יוצג על ידי פונוקול, מה שיצרה מלחמה חדשה בתעשיית המוסיקה הישראלית. בינתיים הנהנת הגדולה היתה אן.אם.סי, שהרכישה הזאת של קריסאליס הגדילה ללא שום השקעה עוד יותר את הרפרטואר הבין לאומי שלה וניצנים ראשונים לרכישה הזאת נראים באוסף הזה, שכולל להיטים של אומני קריסאליס - שינייד אוקונור ואותם קארטר יו.אס.אם.
בסך הכל פרק טוב של הסדרה, שגם הצליח יפה בחנויות, למיטב זכרוני - אפילו יותר מהחלק הראשון.

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 8

You


שם האוסף: You

תת כותרת: 13 שירים שנוגעים

חברת תקליטים: אן.אם.סי

שנה: יולי, 1992

עורכים: משה מורד וליאור סולימן

מק"ט: 20040-2

רשימת שירים:
1 Ten Sharp - You
2 Richard Marx - Hazard
3 Michael Bolton - When a Man Loves a Woman
4 Marillion - Symphaty
5 Alison Moyet - This House
6 Roxette - Spending My Time
7 Martinka - Love... Thy Will Be Done
8 George Michael and Elton John - Don't Let The Sun Go Down On Me (Live)
9 Des'ree - Feel So High
10 Mass Order - I Wanna Be Your Love
11 Paul Young - Don't Dream it's Over
12 Beverly Craven - Holding On
13 Linda Martin - Why Me? (Eurovision '92 Winner)

עטיפה: עיצוב של נורית וינד, שהשתמשה בצילום של דייל דלפי (כנראה מבנק צילומים). נראה די חו"ל ובסך הכל עושה את העבודה. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: לישראל, כמו בעצם כמו לשאר העולם, יש היסטוריה ארוכה של אוספי בלדות. בשנות השמונים היו כמה נסיונות למסד סדרות כאלו, כשהבולטות היו Loving You של הד ארצי ו-Slow Motion של הליקון. בין לבין גם יצאו אוספי בלדות יחדיים, חלקם היו להצלחה גדולה מאוד.
עם הגיען של שנות התשעים נולדו כמה סדרות חדשות בתחום. פונוקול השיקו את "חתום בנשיקה" שכבר סיקרתי, הד ארצי השיקה את הסדרה המצליחה ביותר ביצאה בתחום הבלדות בארץ, את "Forever Love" ואן.אם.סי השיקו את סדרת "You" המוערכת.
"You" הראשון יצא בשנת 1992 ואחר כך באן.אם.סי דאגו להוציא לו פרק המשך בכל חצי שנה בערך, כשהאחרון, פרק 4, יצא בהפרש מהלישי ב-1995. הרעיון מאחורי הסדרה היה פשוט. באן.אם.סי בחרו את להיטי הבלדות העכשוויים שלהם וערכו אותם באלגנטיות. הם עטפו את זה בעטיפות שכללו תמונות רומנטיות ושיגרו לחנויות. הציבור הגיב לסדרת "You" בצורה טובה מאוד והאוספים היו בסך הכל להצלחה.
במתכונת הזאת, החלק הראשון כולל את כל להיטי הרגע, חלקם קיטשים בטירוף (הקטעים של מייקל בולטון ומאס אורדר, לדוגמה), חלקם חידושים דביקים וחמודים (פול יאנג ומאריליון) וחלקם בלדות אלמותיות (רוקסט ודזרי). בסך הכל אוסף שערוך בטעם טוב ושנותן קצת מהכל. הצליח לאן.אם.סי.
עוד דבר שאני חייב לציין לגבי האוסף הזה - למרות שהוא אוסף ישראלי, על הדיסק עצמו כתוב Made in Austria, כלומר תוצרת אוסטריה. למי שתוהה איך זה שהיה יותר זול לייצר דיסק באוסטריה ולייבא אותו מאשר פשוט לייצר אותו בישראל, נסביר שאן.אם.סי באותה התקופה היתה מאוד מחוברת לשלוחה של סוני מיוזיק באוסטריה. כל הדיסקים שאן.אם.סי מכרה של אומני סוני מיוזיק, שזה המון (אמנים כמו מייקל ג'קסון, מריה קארי, בוב דילן ופרל ג'ם) יובאו מהשלוחה האוסטרית של סוני ומכאן נוצר החיבור בין החברות. אני משער שבגלל שהמפעל האוסטרי של סוני היה כל כך גדול (הוא סיפק דיסקים לעוד טרטוריות באירופה), עלויות היצור בו הפכו לקטנות בהרבה מבארץ, כנראה באופן שזה היה שווה לייצר שם יותר מלייצר פה. אן.אם.סי לא המשיכה לייצר עוד הרבה אלבומים באוסטריה, אבל באותה תקופה בשנת 1992 נראה שזאת היתה האופציה המועדפת על החברה וכמה דיסקים של החברה אכן הודפסו שם.

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 9

יום רביעי, 19 בינואר 2011

גדולים מהשמונים


שם האוסף: גדולים מהשמונים

חברת תקליטים
: הד ארצי

שנה: אוגוסט, 1999

עורכים: שרון "סטון" לוי ושי "טרזן" עמית

מק"ט: 519810

רשימת שירים:
CD1
1 Prince - When Doves Cry
2 Yes - Owner of a Lonely Heart
3 A-ha - Take on Me
4 Eurythmics - Sweet Dreams
5 Phil Collins - Sussudio
6 Pretenders - Don't Get Me Wrong
7 Fleetwood Mac - Little Lies
8 Simply Red - Money's Too Tight to Mention
9 Daryl Hall and John Oates - Maneater
10 Edie Brickell and the New Bohemians - What I Am
11 Aztec Camera - All I Need is Everything
12 Paul Simon - You Can Call Me Al
13 Elvis Costello - Veronica
14 Echo and the Bunnymen - Bring on the Dancing Horses
15 The Smiths - Panic
16 Guns 'n' Roses - Sweet Child o' Mine
17 ZZ Top - Legs

CD2
1 The Church - Under the Milky Way
2 Foreigner - Waiting for a Girl Like You
3 The Alan Parsons Project - Eye in the Sky
4 The Cars - Drive
5 Mr. Mister - Broken Wings
6 Peter Schilling - Major Tom (Coming Home)
7 Alphaville - Forever Young
8 Clannad - In a Lifetime
9 Howard Jones - Hide and Seek
10 Air Supply - All Out of Love
11 PhD - I Won't Let You Down
12 The Dream Academy - Life in a Northern Town
13 Alannah Myles - Black Velvet
14 Tanita Tikaram - Twist in My Sobriety
15 Lisa Stansfield - All Around the World
16 Prince - Purple Rain

עטיפה: עטיפה ממש לעניין שעשה דור כהן ברוח התקופה. הוא השתמש במשחק הפקמן האייקוני באלמנטים שחוזרים על עצמם על הדיסק עצמו ובעטיפה הקידמית. כל זה טוב ויפה, אבל מה שחסר לי כאן זה לראות שהשימוש בדמותו של פקמן נעשתה ברישיון מיוצריו (חברת Namco). אין לכך שום עדות כאן, מה שמביא אותי לחשוב שנעשתה כאן גניבה. ציון עיצוב: 0

ביקורת ורקע: במקביל לאוסף שנות השבעים שיכולתם לקרוא עליו בפוסט הקודם הד ארצי הוציאו גם אוסף שנות השמונים, עם אותו שם, רק שהשמונים החליף את שהשבעים. גם זה היה אוסף כפול, כשהצד הראשון מוקדש ללהיטי הפופ והרחבות של האייטיז ואילו הדיסק השני מוקדש ללהיטים השקטים של התקופה.
הבחירה של השירים באוספים טובה, אבל מאוד לא מפתיעה. 19 מהקטעים כאן, שזה למעלה מחצי, כיכבו בסדרת "שמונים מי יודע" ורבים מן הקטעים האחרים הם של אומנים שהופיעו בשירים אחרים שלהם בסדרת שמונים מי יודע. עורכי האוסף הלכו על הצפוי ביותר ואין כאן שם אדג', שום דבר מרוח האייטיז שהיתה מקורית וקיצונית.
יכול להיות שזאת היתה הכוונה ביצירת האוסף, לתת את המיטב של המיטב של העשור למי שרוצה את זה בתמצית. למרבה הצער, התכנית הזאת לא צלחה וגם האוסף הזה וגם מקבילו של שנות השבעים כשלו במכירות.
האוספים האלו לא היו האוספים היחידים שכשלו באופן יחסי בתקופה ההיא. סוף שנות התשעים היו תקופה רעה באופן כללי לאוספים. נאפסטר המתחזקת הביאה לעולם את פורמט ההורדות הלא חוקיות באינטרנט, דיסקים לצריבה הפכו למוצר נגיש בכל בית והחנויות הפיראטיות של התחנה המרכזית חגגו מבלי שהחוק ימנע מהן. בתחילת שנות ה-2000 המשכנו לראות את הדעיכה במעמד האוסף, שזכה לבסוף להתאוששות רק בשנים האחרונות, בעיקר בזכות שינוי בכיוונון לקהל היעד. אם בעבר אוספים פנו בעיקר לקהל הצעיר, כיום ההצלחות הגדולות בתחום הן של אוספים שפונים לקהל של בני 35 עד 65, קהל שבגלל שמרנותו, או אי ידיעותיו בטכנולוגיה, נוהג פחות לצרוב או להוריד מוסיקה מהאינטרנט. בגלל זה אני מאמין שאם "גדולים מהשבעים" ו"גדולים מהשמונים" היו יוצאים היום, הם היו מצליחים הרבה יותר.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 7

גדולים מהשבעים


שם האוסף
: גדולים מהשבעים

תת כותרת: The 70's

חברת תקליטים: הד ארצי

שנה: יולי, 1999

עורכת: אילת יגיל

מק"ט: 519809

רשימת שירים:
CD1
1 Fleetwood Mac - Don't Stop
2 Foreigner - Cold as Ice
3 The Pretenders - Brass in Pocket
4 The Cars - My Best Friend's Girl
5 Ramons - Baby, I Love You
6 Doobie Brothers - What a Fool Believes
7 Daryl Hall and John Oates - Rich Girl
8 Randy Newman - Short People
9 Carly Simon - You're so Vain
10 Dolly Parton - Jolene
11 America - Horse with No Name
12 England Dan and John Ford Coley - I'd Really Love to See You Tonight
13 Alice Cooper - You and Me
14 Lou Reed - Walk on the Wild Side
15 Judy Collins - Send in the Clowns
16 Nilsson - Without You
17 Paul Simon - 50 Ways to Leave Your Lover
18 Suzy Quatro - Stumplin' In (with Chris Norman)
19 Tony Orlando - Tie a Yellow Ribbon (with Dawn)

CD2
1 Chaka Khan - I'm Every Woman
2 Candi Staton - Young Hearts Run Free
3 Hues Corporation - Rock the Boat
4 Sister Sledge - He's the Greatest Dancer
5 Raydio - Jack and Jill
6 Eruption - One Way Ticket
7 Donna Summer - I Feel Love
8 Andy Gibb - Shadow Dancing
9 The Stylistics - I Can't Give You Anthing
10 Spinners - Could it Be I'm Falling Inlove
11 Rose Royce - Wishing on a Star
12 The Delfonics - Didn't I Blow Your Mind
13 Randy Crawford - One Day I'll Fly Away
14 Three Degrees - Woman In Love
15 The Pointer Sisters - Fire
16 Baccara - Sorry, I'm a Lady
17 Chic - Dance, Dance, Dance
18 Boney M - Brown Girl in the Ring

עטיפה: "סטנגה" שעיצבו להד ארצי כמה עטיפות באותה התקופה עשו גם את זה. עטיפה דיסקואית מצויינת ברוח התקופה, אחת הטובות והמקצועיות ביותר שנראו כאן. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: קיבלתי בתקופה האחרונה כל מני שאלות, שפחות או יותר שאלו מדוע חברות התקליטים ממחזרות קונספטים של אוספים, כמו לדוגמה אוספי עשור. כלומר, אם חברה הוציאה כבר אוסף אייטיז, שהוא טוב ומצליח, למה להוציא עוד אחד, אחר, כמה שנים אחר כך?
ובכן, התשובה מורכבת מכמה אלמנטים בעיקר חוזיים ושיווקיים. בפן החוזי, הזיכיון שחברות מקבלות לשימוש ברבים מהשירים הוא לתקופה מוגבלת, בדרך כלל לשנה, שנתיים. אחרי שהזיכיון פג, אסור על פי חוק למכור את האוסף. מהפן השיווקי, אוסף חדש, שהפקתו בדרך כלל זולה, מקבל התייחסות גדולה מהתקשורת ובכך מעורר את הקונים.
פחות או יותר במקום הזה מצאו את עצמם אנשי הד ארצי בשנת 1999. הם אמנם הוציאו אוספי אייטיז וסבנטיז מאוד מצליחים בתחילת העשור (שבעים מי יודע ושמונים מי יודע), אבל הזכויות של אלו פגו, מה גם שנוצר ואקום בתחום והיתה תחושה שצריך לעורר את צרכני הז'אנרים. כך, יצאו להם במקביל שני אוספים - "גדולים מהשבעים" ו"גדולים מהשמונים". האוספים היו כפולים ופחות או יותר היוו את המיטב של המיטב של העשורים האלו.
את אוסף שנות השבעים ערכה אילת יגיל המוכשרת. יגיל, כיום עורכת את תחום המוסיקה ב-YNET, החלה את דרכה כיחצנית של וורנר ברדרז במחלקה הבין לאומית של הד ארצי באמצע שנות התשעים, כשהיא היתה אחראית על קידומם של אומנים רבים ושל אוספי להיטים שונים. יגיל עזבה את הד ארצי לטובת רכישת השכלה מרשימה בתחום השפות ותרגום ספרים. אחר כך יגיל היתה ממקימי אינציקלופדיית המוסיקה המקווננת והמדהימה של מומה (כיום חלק מפורטל המוסיקה של מאקו). בסוף הניינטיז יגיל חזרה להד ארצי, הפעם בתור מנהלת השלוחה הישראלית של וורנר בראדרז.
בלי קשר לרזומה המרשים שלה, את יגיל אני מכיר עוד מהתקופה שהיא היתה ירושלמית, אני כבר לא כל כך זוכר איך. מה שאני כן זוכר, זה שתמיד נהנתי לדבר עמה על מוסיקה וגם ששמחתי לארח אותה בזמנו כעורכת-אורחת בתכנית "כוס תה בסערה" ששידרתי ברדיו הפיראטי "פריסקופ" ופעם אחת גם לתקלוט בפאב סטארדאסט, גם בשני המקרים האלו התרשמתי מאוד מטעמה ומידיעותיה במוסיקה. בשנים האחרונות אני רואה את יגיל קצת פחות, אבל אני תמיד יודע איפה אני אפגוש אותה. בכל פעם שאומן בין לאומי מגיע להופיע בארץ ואני הולך לראות אותו, אני יודע שיגיל תהיה שם. לא רק כדי לסקר (תמיד יש לה תובנות מעולות על כל הופעה), אלא בעיקר כדי לשמוע.
נחזור לאוסף, למרות שנותיה הרבות במחלקה הבין לאומית של הד ארצי, "גדולים מהשבעים" הוא האוסף היחידי שאני מכיר שיגיל ערכה. מדובר באוסף עם אוריינטציה מאוד אמריקאית. חלקו הראשון גדוש בקטעי רוק אמצע הדרך, מהסוג שהסבנטיז מאוד אהבו והחלק השני כולל בתוכו שלאגרים מתחום הדיסקו וה-Fאנק.
כל הקטעים באוסף הם קילרים ואני חייב להודות שבעיקר הדיסק השני מפתיע, עם כמה שירים שכמעט ונשכחו לגמרי ושלא הופיעו כמעט באוספים מקומיים, שזה הדבר הכי קשה בהכנת אוספים - לא למחזר.
אחרי קריאת הפוסט הזה יגיל הוסיפה ש"חשוב לי להדגיש שזה אחד האוספים היחידים, ככל הידוע לי, שנחלק במוצהר בין צד "לבן" - רוקי, לבין צד "שחור" - דיסקואי. גם על הדיסקים עצמן היתה הדמות של העטיפה "לבנה" בדיסק הראשון ו"שחורה" בשני. באמת היה לי חשוב לשים דברים לא לעוסים, כמו הראמונס בצד הראשון ו"ריידיו" של ריי פארקר ג'וניור בצד השני".
בתקופה שהאוסף יצא הייתי מתקלט די הרבה, בעיקר מוסיקת אלקטרו וטראש ואני זוכר שאחרי תקלוט בפאב הדיוואן (ז"ל) הירושלמי, יגיל הגיעה אלי ואמרה לי שהיא ראתה שניגנתי קטעים מהאוסף שהיא ערכה ושזה מאוד החמיא לה. "זה אוסף מצויין", עניתי לה, "תודה לך שערכת אותו". אני חושב ככה עד היום.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 10

יום שלישי, 11 בינואר 2011

80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר חמש


שם האוסף: 80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר חמש

תת כותרת: Remember the 80's Volume 5

חברת תקליטים: הד ארצי/ הליקון

שנה: ינואר, 1993

עורכים: צ'רלי סולומון, רן עצמון, קארן רוז וגיא אילון

מק"ט: ARTON 19525

רשימת שירים:
1 R.E.M. - Stand
2 The Smiths - Panic
3 XTC - Senses working Overtime
4 Echo and the Bunnymen - The Killing Moon
5 The Church - Under the Milky Way
6 It's Immaterial - Driving Away From Home
7 China Crisis - Wishful Thinking
8 Haircut One Hundred - Favorite Shirts (Boy Meets Girl)
9 Blue Zoo - Cry Boy Cry
10 Stray Cats - Rock This Town
11 Bad Manners - Walking In The Sunshine
12 Taco - Puttin' On The Ritz
13 Sam Brown - Stop
14 Edie Brickell & The New Bohemians - What I Am
15 John Farnham - You're The Voice
16 Mike & The Mechanics - The Livining Years
17 Mr. Mister - Broken Wings

עטיפה: בעוד ארבעת החלקים הראשונים הם מאוד מיינסטרימים ופופיים, החלק הזה, בחלקו הראשון, הוא מאוד אינדי בריטי כזה. ברוח הזאת שרון מורו בחרה בצבע של החלק - אפור קודר שמעביר את תחושת המוסיקה נהדר. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: החלק שהרבה אנשים קיבלו בחינם (מי שקנה את חלק 1 עד 4 היה זכאי לחמישי במתנה) הפתיע רבים. הוא החל, בניגוד לשאר הפרקים, לא עם כוכבי השעה של האייטיז, אלה עם הלהיטים האלטרנטיביים היותר חורפיים של התקופה. אם החלקים הראשונים כולם היו רשת גימלים ברוחם, האוסף הזה הוא מאוד צהל 2, שהיתה תחנה שבה האינדי הבריטי והאמריקאי קיבל מקום של כבוד. ככה לפחות האוסף מתחיל. עם הסמיתס, צ'יינה קרייסיס ואאקו אנד דה בנימן המדהימים. למרבה האכזבה חלק חמש מסתיים בבלדות קיטשיות, שקצת מורידות מאיכותו, אבל עדיין. ההתחלה מנצחת.
אחרי ההצלחה הגדולה של הסדרה הד ארצי הוציאו באפריל 1993 אותה גם כמארז של חמישה אלבומים, שגם הוא זכה להצלחה יפה. בסיכומו של דבר "שמונים מי יודע?" היה פרוייקט מנצח ורבים זוכרים לו חסד כסדרת האייטיז הראשונה שיצאה בארץ. בהמשך העשור שאר חברות התקליטים המקומיות גם הן הוציאו סדרות אייטיז משלהן ועד סוף הניינטיז היתה תחושה כאילו שנות השמונים מעולם לא נגמרו בישראל. בעצם זאת התחושה גם היום. מי יכל לנחש שכך יהיה, ב-1992?

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 9

80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר ארבע


שם האוסף: 80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר ארבע

תת כותרת: Remember the 80's Volume 4

חברת תקליטים: הד ארצי/ הליקון

שנה: אוקטובר, 1992

עורכים: צ'רלי סולומון, רן עצמון, קארן רוז וגיא אילון

מק"ט: ARTON 19524

רשימת שירים:
1 A-Ha - Take on Me
2 Human League - Mirror Man
3 Thompson Twins - We are Detective
4 Bee Gees - You Win Again
5 Enya - Orinoco Flow
6 The Dream Academy - Life in a Northern Town
7 Latin Quarter - Radio Africa
8 Joe Jackson - Steppin' Out
9 Simply Red - Money's Too Tight
10 Quarterflash - Harden My Heart
11 ZZ Top - Legs
12 Pseudo Echo - Funkytown
13 Whitney Houston - I Wanna Dance with Somebody
14 Chaka Khan - I Feel for You
15 Sister Sledge - Frankie
16 Fairground Attraction - Perfect
17 The Pogues - Fairytale of New York

עטיפה: האוסף הסגול, שוב נראה מעולה. בפנים, עוד לא ציינתי, מצויין בפרטים על כל שיר גם האלבום שממנו הוא לקוח במקור, דבר שנראה היום אלמנטרי, אבל אז ממש לא. באוספים היו ממש מתקמצנים בפרטים על שירים ולכלול את שמות האלבומים היה משהו ממש חדשני. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: בשבעה חודשים הד ארצי הוציאו עם הליקון ארבעה פרקים של הסדרה, תוך תשעה חודשים הם ישלימו את הסדרה בפרק החמישי שיצא בדצמבר 1992. הסדרה בסך הכל היתה להצלחה יפה. התקופה היתה הזמן שבו המון אנשים החליפו את התקליטים שלהם בדיסקים והעובדה שאת רוב הקטעים היה קשה לאנשים להשיג על גבי דיסקים תרמה מאוד להצלחתו. כמובן שגם העריכה ואיסוף השירים המוצלח עזרו ובטח הקמפיין הפרסומי היפה שליווה את הוצאת כל הפרקים.
יתרון אחרון שהיה לסדרה היה הטיימינג. עד אז לא יצאו בארץ סדרות שסקרו את שנות השמונים, מה שהפך את הסדרה הזאת לראשונית ומקורית. אבל הסיבה הזאת היתה גם בעוכריה של הסדרה. הציבור עדיין לא היה ממש מוכן לקאמבאק של האייטיז שרק הסתיימו ולכן בזמן אמת העניין באסופות האלו היה מוגבל. בהד ארצי מינפו את החסרון הזה והמשיכו להדפיס את הסדרה במשך שנים רבות וברבות הימים היא אכן הוכיחה את עצמה כמשתלמת והראייה לכך היא שהסדרה, שיצאה במקור בשנת 1992, נמכרה בחנויות ישראל גם עשר שנים מאוחר יותר. בהחלט הישג.
החלק הרביעי של "שמונים מי יודע?" הצליח להיות טוב, פחות או יותר, כמו קודמיו. יש כאן פופ, גל חדש ומוסיקת אמצע הדרך למכביר, לצד יציאות איריות כמו הקטעים של אניה והפוגז, כשבשורה התחתונה יש כאן 17 להיטי ענק.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 9

80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר שלוש


שם האוסף: 80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר שלוש

תת כותרת: Remember the 80's Volume 3

חברת תקליטים: הד ארצי/ הליקון

שנה: אוגוסט, 1992

עורכים: צ'רלי סולומון, רן עצמון, קארן רוז וגיא אילון

מק"ט: ARTON 19523

רשימת שירים:
1 Joan Armatrading - Drop The Pilot
2 Blondie - Call Me
3 Huey Lewis And The News - The Power of Love
4 The Cars - Tonight She Comes
5 Peter Schilling - Major Tom (Coming Home)
6 Nik Kershaw - Wouldn't It Be Good
7 A Flock of Seagulls - Wishing (If I Had A Photograph of You)
8 Pete Wylie - Sinful
9 Aztec Camera - All I Need Is Everything
10 The Kinks - Come Dancing
11 Musical Youth - Pass The Dutchie
12 Tim Curry - Working On My Tan
13 Rufus and Chaka Khan - Ain't Nobody
14 Billy Ocean - Caribbean Queen (No More Love on the Run)
15 Tanita Tikaram - Twist In My Sobriety
16 Sting - Englishman in New York
17 Chris De Burgh - The Lady In Red
18 Foreigner - Waiting For A Girl Like You

עטיפה: החלק הירוק של הסדרה, ששוב, עשתה שרון מורו. בגב העטיפה הופיעו תמיד שמות השירים, באותה התקופה היו נוהגים גם לכתוב את התרגום שלהם ושל המבצעים לעברית. הסיבה: עד אמצע שנות התשעים נהגו בקול ישראל ובגלי צהל לתרגם את שמות כל האומנים והמבצעים לעברית. בדרך כלל התרגום נעשה על ידי עורכי המוסיקה ברשת ג' והעורכים בגלי צהל היו מאמצים את אותו התרגום. שדרני הרדיו לרוב היו מציגים שירים רק בתרגום העברי שלהם וכך קרה שרבים מהישראלים הכירו את השירים רק לפי השם המתורגם שלהם. חברות התקליטים המקומיות נהגו לעקוב אחרי התרגומים ולשמור אותם ולהשתמש בהם באופן תדיר באוספים או בפרסומים אחרים שלהם, כמו גם בסדרה הזאת (לחצו על התמונה משמאל כדי לראות את התרגומים). התרגומים האלו הולידו הרבה פעמים דברים משעשעים בטירוף. להקה כמו Orchestral Manouvers in the Dark תורגמה ל"תמרונים תזמורתיים בחשכה, Iron Maiden זה בתולת הברזל, הפט שופ בוייז הם נערי חנות חיות המחמד ואלו הם עוד רק התרגומים העדינים. בשנות השישים תורגמו גם שמות פרטיים של אומנים. הזמר היהודי Neil Sedaka, לדוגמה, זה ששר את הלהיט "Oh Carol" זכה בפי מגישי ארץ ישראל בשם העברי נוח צדקה! אם אתם זוכרים עוד תרגומים מצחיקים אתם מוזמנים להוסיף אותם לתגובות כאן. בעתיד אני מבטיח לעשות רשימה יותר מסודרת של כל אותם תרגומים. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: השם של הסדרה "שמונים מי יודע?" נקבע בזכות אוסף אחר שהד ארצי הוציאו ארבע שנים קודם לכן. האוסף "שבעים מי יודע?", שנערך על ידי אנשי רשת ג' ושכלל שלל להיטים מהסבנטיז היה להצלחת ענק ועל ההצלחה שלו רכבו בהשקת סדרת האייטיז.
כמו אוסף הסבנטיז, גם בסדרת האייטיז רוחה של רשת ג' הגדולה של שנות השמונים שורה בכל מקום. החל מהתרגומים לשמות השירים שדיברתי עליהם בחלק העיצוב וכלה בבחירת השירים, כמעט כולם להיטי גימל גדולים מאוד. למרות שהיו אז בישראל שתי תחנות רדיו ששידרו מוסיקה, גימל וצהל 2, ההשפעה של השניה היתה מועטה מאוד בסדרה הזאת, עד החלק החמישי שהוא מאוד צהל 2. הסיבה היא כנראה רייטינג. רשת ג' היתה אז חזקה ומשפיעה מאוד, צהל 2 פנתה בעיקר לאלטנטיבה ולאיזוטריה. סיבה אחרת היא צ'רלי סולומון, מעורכי האוסף ואז מנהל המחלקה הבין לאומית בהד ארצי שהיה בשנות השמונים עורך מוסיקלי בגימל. הקשר, אם כך, ברור.
באותה רוח רשת גימלית ערוך גם החלק השלישי. הוא מתחיל בלהיטי Power-Pop, ממשיך בכמה קלאסיקות גל חדש, עובר לקצת רגאיי ומסתיים בסלואים. ככה, פחות או יותר היו נשמעות תכניות רדיו ברשת ג' באייטיז, ככה הציבור רצה לזכור את התקופה באוספים שהוא קנה.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 10

80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר שתיים


שם האוסף: 80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר שתיים

תת כותרת: Remember the 80's Volume 2

חברת תקליטים: הד ארצי/ הליקון

שנה: מאי, 1992

עורכים: צ'רלי סולומון, רן עצמון, קארן רוז וגיא אילון

מק"ט: ARTON 19522

רשימת שירים:
1 Genesis - Invisible Touch
2 Orchestral Manoeuvres in the Dark - Enola Gay
3 Howard Jones - What Is Love?
4 Daryl Hall & John Oates - Maneater
5 Spandau Ballet - Gold
6 Culture Club - Do You Really Want To Hurt Me?
7 PhD - I Won't Let You Down
8 Ultravox - Vienna
9 Calannad - In A Lifetime
10 Suzanne Vega - Luka
11 Jennifer Warnes -First We Take Manhattan
12 Tom Petty & The Hearbreakers - Don't Come Around Here No More
13 Starship - Nothing's Gonna Stop Us Now
14 Cutting Crew - (I Just) Died In Your Arms
15 The Alan Parsons Project - Eye In The Sky
16 Air Supply - Lost In Love
17 Chicago - Hard To Say I'm Sorry
18 The Honneydrippers - Sea Of Love

עטיפה: כאמור, העטיפות של כל הסדרה זהה, עם שינוי בצבעים. שרון מורו המעצבת גם דאגה להחליף בכל פרק את שמות האומנים המככבים באותו חלק וגם, כצפוי את מספר הפרק, שהיא עשתה בקטע ממש מגניב. היא כתבה את המספר הרגיל (2, במקרה הזה), את המספר הלטיני (II, כאן), ציינה אותו בטקסט עברי ("לקט מספר שתיים", בחלק זה) וגם הכי מגניב - הוסיפה איור של קוביית דומינו עם הציור של החלק. אדיר. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: למרות שלא כל הפרקים של הסדרה יצאו ביחד, הד ארצי תכננו את כל סדרת "שמונים מי יודע?" מראש. הם שריונו לכל פרקי הסדרה מספרים קטלוגיים עוקבים ואני חושב שהם גם פחות או יותר ערכו את כל הסדרה מראש, או לפחות ידעו איזה שירים הם ישימו בכל הסדרה, עוד לפני שהדיסקים יצאו.
גם שיווקית הד ארצי תכננו איך למכור את הסדרה בתווך הארוך והם אף יצאו במבצע שמי שקונה את כל ארבעת פרקי הסדרה יקבל את החמישי בחינם. זה נעשה באמצעות ברושור שצורף לכל פרק, שהיה צריך לאסוף, לגזור ולשלוח להד ארצי, כשחוץ מהדיסק החמישי שכל שולח קיבל, מי ששלח גם היה נכנס להגרלה שהזוכה בה קיבל 80 ספרים. מדהים שספרים היו פעם אטרקציה...
החלק השני של הסדרה, הידוע גם כחלק האדום, היה האהוב עלי מהסדרה, בזמן אמת. הוא נפתח בהמון להיטי גל חדש בריטיים של OMD, מועדון תרבות, אולטרווקס ואחרים ומסתיים עם פופ אמריקאי מתוכחם. זה היה הקונספט העריכתי בכל חלקי הסדרה. להתחיל בז'אנר אחד ובערך באמצע לעבור לז'אנר אחר, כמובן שלתת את המיטב של כל סגנון וסגנון.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 10

80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר אחד


שם האוסף: 80 מי יודע? (שנות השמונים: הלהיטים) לקט מספר אחד

תת כותרת: Remember the 80's Volume 1

חברת תקליטים: הד ארצי/ הליקון

שנה: מרץ, 1992

עורכים: צ'רלי סולומון, רן עצמון, קארן רוז וגיא אילון

מק"ט: ARTON 19521

רשימת שירים:
1 Yes - Owner of a Lonely Heart
2 Prince - When Doves Cry
3 Laura Branigan - Self Control
4 Aretha Franklin with George Michael - I Knew You Were Waiting (for Me)
5 Alphaville - Big in Japan
6 Eurythmics - Here Comes the Rain Again
7 Hazel O'Connor - Will You
8 Randy Crawford - Almaz
9 Paul Simon - You Can Call Me Al
10 Madness - House of Fun
11 Mike Oldfield - Moonlight Shadow
12 Pretenders - Hymn to Her
13 The Police - Wrapped Around Your Finger
14 Roxy Music - Avalon
15 Phil Collins - In the Air Tonight
16 Robert Plant - Big Log

עטיפה: העטיפה הראשונה ששרון מורו עשתה. מורו הביאה את העיצוב לרן עצמון מהד ארצי, שממש נפל ממנו. מורו יצרה לוגו פשוט לסדרה, עם שמונה מפוקסלת ברוח האייטיז ועין במקום האפס, קצת ברוח להקת הרזידנטס. העטיפה חזרה על עצמה בכל אחד מחמשת פרקי הסדרה, כל פעם בצבעים אחרים. עטיפה מצויינת. אחרי העיצוב לסדרה, מורו עשתה להד ארצי את פרוייקט הדגל של החברה - הלוגו והעטיפות של המעולות של סדרת ההיטמן. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: סיומן של שנות השמונים עורר את הד ארצי ליצור אוסף שיסכם את העשור וכיאה לחברה באותם זמנים, הם עשו זאת בצורה גרנדיוזית בדמות סדרה של חמישה חלקים שיצאו במהלך 1992. לצורך הכנת הסדרה הד ארצי חברו להליקון וביחד החברות יצגו בארץ את הרפרטוארים של וורנר ברזרס, BMG, גפן/MCA (הד ארצי), וירג'ין, קריסאליס ו-A&M (הליקון), מה שאפשר ליצור אוסף מאוד מגוון ומעמיק.
הרעיון היה פשוט. כל פרק כלל בין 16 ל-18 קטעים, כולם להיטים עצומים, רובם לא יצאו עד אז על גבי תקליטורים בישראל. בכל פרק של הסדרה חיפשו למצוא גם להיט-שתיים שהיה בגדר יציאה ובזה זה הסתכם.
הפרק הראשון של הסדרה היה מעיין פרזנטציה להמשך שלה. היה כאן גל חדש בריטי, סול אמריקאי, פרוג-פופ, אר אן בי, בלדות ובעצם כל מה שהיה באייטיז. כוכבים גדולים כיכבו בחלק הראשון, מפרינס, דרך ג'ורג' מייקל ועד סטינג, כולם היו כאן בפרק הצהרת הכוונות של הסדרה.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 9

יום שני, 10 בינואר 2011

Ibiza Love and Groove


שם האוסף: Ibiza Love and Groove

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: ספטמבר, 1998

עורכים: אורן קריסטל, שילה שליט ורוברט גיטלמן

מק"ט: 2122-2

רשימת שירים:
1 Faithless - Reverence
2 Lovestation - Teardrops
3 Ulrta Nate - New Kind Of Medicine
4 A:Xus - When I Fall
5 Groovy 69 - Stardust medley with Dust
6 David Morales presents The Face - Needin U
7 Kristine W - Feel What you Want
8 Barbara Tucker - Everybody Dance (Horn Song)
9 DJ Boom - Missing You (Take Me Higher)
10 Frank O'Moiraghi - Show Me (Spacer) (feat. Amnesia)
11 Santos & Sabino - Lararari (Canzone Felice)
12 The Blueboy - Remember me
13 Lanet Soul - Feel the Music (feat. Brenda Dee)
14 Ruffneck Feat. Yavahn - Baby You

עטיפה: עיצוב עדין ונקי של דורון עדות. יפה מאוד. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: בסוף שנות התשעים האי איביזה הפך להיות שם נרדף למוסיקת ההאוס האופנתית. בזכות מדיניות הסמים המתירנית, הקירבה הפיזית לאירופה, טיסות השכר הזולות (הלואו קוסט) שהומצאו באותה תקופה, מזג האוויר החמים והחופים המקסימים, איביזה הפכה למכה של הקלאברים. כל מועדון נחשב הקים שם שלוחה ומסיבות החוף הפכו לאגדה. איביזה הפכה לאי מוסיקה ומסיבות כל כך מרכזי, שמהרה כל קלאבר חלם לנסוע לשם, כל דיג'יי שאף לנגן שם וכל אומן התפלל שהקטע שלו יהפוך לשלאגר באיביזה, כי רק אחרי שאתה מצליח באיביזה השיר שלך פורץ למצעדים הקונבציונלים. איביזה הפכה למותג. חתחת מותג.
חברת פונוקול, שהיתה ידועה בכך שהיא מחוברת לסצינת הדאנס, החליטה לדפוק קופה על חשבון המותג הזה והוציאה אוסף של האוס פאנקי שנקרא "Ibiza Love and Groove". לכשעצמו זה אוסף טוב, אבל הקונספט שלו, של לחבר את האוסף לאיביזה, הוא הזוי ברמות.
איביזה היתה ידוע באותה התקופה כמקום של שני ז'אנרים - ההאוס הבאלרי, שזה האוס מרומם, אופורי, צרחני ועם הצ'יל אאוט של "קפה דל מאר", ז'אנר שהומצא או טופח בבית הקפה הידוע שעל אחד החופים באיביזה, שאירח בליינים שרצו להירגע אחרי המסיבות. פונוקול, כאמור, החליטו שהיה גם ז'אנר שלישי, ההאוס הפאנקי הזה, שזה האוס עם הרבה זמרי סול שחורים, שמתאים מאוד לשמיעה, או לריקוד סקסי-סליזי כזה.
בתכלס ההאוס הפאנקי הוא אחלה ז'אנר, אבל כאמור, בינו לבין איביזה אין שום קשר ואני לא יודע מה עבר לאנשי פונוקול בראש בנסיון המיתוג של האוסף. הזוי, כבר אמרתי?

ערך אספני: 5 ש"ח

ציון: 6

יום שישי, 7 בינואר 2011

Dance to the House


שם האוסף: Dance to the House

חברת תקליטים: הד ארצי/ B.M.I. Records

שנה: 1995

עורכים: ישראל פיכמן ושי בכר-גוטייה

מק"ט: ARTON 19592

רשימת שירים:
1 Luvspunge - Didn't I Give You Love
2 Nightcrawlers - Surrender Your Love (MK Dub Mix)
3 Kellee - My Love (Ralphi Rosario Mix)
4 Shades of Rhythm - Chicken Flied Lice (Musical Freedom)
5 Roach Motel - Wild Luv
6 Adrian and Alfarez - La Casa
7 Size 9 - I'm Ready (Remix Version)
8 Happy Clappers - I Believe (12" Master)
9 Ralphi Rosario - Music Music (The Rideable Dub)
10 N Joi - Bad Things (Josh Wink Remix)
11 Lionrock - Lionrock

עטיפה: אחת העטיפות הראשונות (מבין מאות) שעיצב דור כהן המוכשר, אני חייב לא שלא העבודה הכי טובה שלו, בלשון המעטה. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: בפוסט הקודם סיפרתי לכם על ישראל "ג'ינג'י" פיכמן ועל פועלו ובסוג של מקריות אני ממשיך איתו גם כאן, בפוסט הזה.
באמצע שנות התשעים מוסיקת ההאוס כבשה כל חלקה טובה בארצנו וחברות התקליטים באופן טבעי חיפשו להוציא אוספים בסגנון. נראה היה שכל החברות הגדולות, קרי פונוקול, הליקון ואן.אם.סי הצטיינו בתחום הזה ורק הד ארצי הענקית קירטעה מאחור. הסיבה לכך - בעוד בהד ארצי התמחו מצויין ברוק, אטרנטיבי, פופ ומוסיקה שחורה, בתחום הדאנס לא היו להם מומחים שירימו את האגף הזה אצלם. בהד ארצי חיפשו פטרון קל לבורות שלהם בסצינת מוסיקת המועדונים והדרך הקלה ביותר מבחינתם היתה למצוא חברה קטנה שמתמחה בתחום כדי שזאת תכין לה אוספים. כך הם חברו ל-B.M.I, החברה שפתח ג'ינג'י פיכמן מחנות התקליטנים ג'ינג'י בבת ים ביחד עם אלי בן-משה. B.M.I (שאחרך כך החליפה את שמה למלודיה רקורדס) התמחתה בעיקר בתחום הטראנס, אבל אנשיה היו גם מומחי האוס מדופלמים. מכיוון שלהד ארצי היה רפרטואר מרשים בתחום, שהם לא ידעו מה לעשות עמו, החבירה לאנשי B.M.I, שהרכיבו להד ארצי אוסף די בקלות, היה אלמנטרי.
אנשי B.M.I הרכיבו להד ארצי אוסף ממש טוב, הבעיה שלו היתה שהוא היה יותר מדי מכוון מועדונים ופחות מדי מכוון לקהל חובב דאנס אוספים, כלומר האוסף לא היה מספיק מסחרי (קומרשאל, בז'רגון הסצינה).
החבירה עם B.M.I, אם כך, לא הניבה להד ארצי את הפירות להם היא ציפתה ובחברת הענק חיפשו פרטנר אחר שיניב להם את התפוקה הרצויה בתחום ההאוס, זה נמצא די במהרה בדמות של IMP, שהפכה להיות השותפה של הד ארצי בהכנת אוספי הדאנס שלה במשך כמעט עשור. ב-B.M.I, בנתיים, חזרו להתמקד במה שהם היו הכי טובים בו, בטראנס.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 6

יום רביעי, 5 בינואר 2011

Eighties Energy


שם האוסף: 80s Energy

חברת תקליטים: מלודיה תקליטים בע"מ

שנה: 1996

עורך: ישראל פיכמן

מק"ט: M.R. 1002

רשימת שירים:
1 Lorraine McKane - Let The Night Take The Blame (Extended Mix)
2 Lime - Unexpected Lovers (Orginal 12" Version)
3 Sheryl Lee Ralph - In The Evening (Original 12" Version)
4 Marsha Raven - Catch Me (Extended Mix)
5 Nick Kamen - Each Time You Break My Heart (Dance Mix)
6 Hazell Dean - They Sat It's Gonna Rain (Indian Summer Mix)
7 Evelyn Thomas - High Energy (Extended Mix)
8 Angie Gold - Eat You Up
9 Miquel Brown - So Many Men So Little Time (Extended Mix)
10 Energy Megamix (Mix By Doron Kosowski)

עטיפה: עבודה של חברה או מישהו שנקרא "דיגיטל פוטושופ" וכך זה גם נראה - עבודה רעה שפוטושופ עשה בצורה אוטומטית. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: לפני שאני מתחיל, אני חייב להתוודות - אף פעם לא הייתי בחנות התקליטים "ג'ינג'י" בבת ים. אני לא משוכנע אם אי פעם בכלל הייתי בבת ים, אבל זה לא ממש משנה. ג'ינג'י היא אגדה ישראלית שכל תקליטן ישראלי שמע עליה. החנות, בבעלותו של הצלם ישראל "ג'ינג'י" פיכמן, היתה מהחלוצות בתחום יבוא תקליט ה-12 אינץ' לתקליטנים בשלהי שנות השמונים. באייטיז החנות עדיין התמחתה ביורופופ, עם בוא הניינטיז היא התרחבה להאוס ולטראנס, בתחום השני זאת היתה החנות הראשונה בישראל שמביאה מוסיקה בסגנון החדשני. כחנות כזאת, עוד באייטיז היא שינתה את פני המועדונים בישראל. עם היבוא שלה של מוסיקת מועדונים חדשה מאירופה, ג'ינג'י שברה את המונופול של חברות התקליטים המקומיות, תוך כדי שהיא תורמת ליצירת שיח חדש במועדונים ובשינוי בתפיסות הציבור לגבי מוסיקת ריקודים.
כמו במודל של חנויות בחו"ל, כמו Rough Trade ו-Black Market International, או החנות הירושלמית IMP, גם ג'ינג'י פיכמן למד את השוק מעולה והחליט להתרחב בפועלו ולהשתדרג לחברת תקליטים. החברה שג'ינג'י הקים נוסדה ב-1993, נקראה במקור B.M.I והיא התמחתה באוספי טראנס. B.M.I הוציאו סדרה של אוספי טראנס שנקראו "Trance Mix" ושכללו אומנים מקומיים לצד קטעים שעליהם הם קיבלו את הזכויות מחברות באירופה. בתקופה הזאת עבדתי ברשת ג' ויצא לי להכיר את ג'ינג'י לראשונה, כשהוא ניסה לקדם את אומניו בתכניות התחנה. בשיחות עמו התגלה לי איש נעים, אוהב מוסיקה אמיתי ורציני.
שנתיים אחרי הווסדה החברה שינתה את שמה ל"מלודיה רקורדס", התמקמה ברחוב דיזנגוף בתל אביב והמשיכה בפועלה כחברת טראנס, בסך הכל מצליחה. בסופו של דבר החברה הפסיקה לפעול ב-1999, כשברזומה שלהם 14 אלבומים, כולם חוץ מאחד, אוספים.
בין כל אלבומי הטראנס האלו ישנו גם אוסף אחד יוצא דופן, "אייטיז אנרג'י" שיצא בשנת 1996 והתמחה בהיי אנרג'י, איטלו דיסקו ויורופופ. האוסף, שכולל כולו גרסאות 12 אינצ'ים ארוכות, הוא תולדה של הבנתו של ג'ינג'י בתחום, מימי החנות בשנות השמונים. האוסף כולל המון קטעים בגרסאות שנרכשו בכמויות על ידי תקליטנים באייטיז וכיכבו במועדוני ישראל. הקטעים נרכשו מחברות אינדי שונות ברחבי אירופה (מלבד קטע אחד, של ניק קיימן, שהתקבל מהרפרטואר של הד ארצי), ערוכים טוב ובסיום האוסף גם מככב מגה-מיקס של כולם ביחד של תקליטן הטראנס הישראלי דורון קוסובסקי.
למרות שזהו אוסף ממש טוב, יחיד בתחום האיטלו שיצא בארץ, הוא נחל כישלון חרוץ. הסיבות לכך הן שבתקופה שהוא יצא תקליטנים חיפשו מוסיקה אחרת וחובבי האייטיז רכשו אוספים עם אפיל הרבה יותר מיינסטרימי. הכישלון שלו החזיר את מלודיה להתעסק בתחום הטראנס בשנים הבאות, עד לדעיכת החברה בסוף העשור.
אחרי שמלודיה הפסיקה לפעול, ג'ינג'י פיכמן חזר לתחום הצילום והוא הפך לצלם טבע מוערך ומצליח בישראל. בנובמבר 2010, בזמן שפיכמן צילם טבע באיזור הצפון, הוא לקה בדום לב ונפטר בגיל 60. בהספדים הרבים להם הוא זכה בתקשורת ובאינטרנט הרבו לציין את חשיבותו כצלם, כשבשום מקום כמעט לא מוזכרת תרומתו לתרבות המועדונים, הפופ, התקליטנים והטראנס בישראל.
ישראל "ג'ינג'י" פיכמן, ריספקט גדול על פועלך. אתה אחד הגדולים והחשובים ולא נשכח אותך.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

יום שלישי, 4 בינואר 2011

יוסף ה-4


שם האוסף: יוסף ה-4

תת כותרת: אוסף להיטים חמים ועכשוויים

חברת תקליטים: הליקון

שנה: 1993

עורכים: אמיר כהן, הד ארצי והליקון

מק"ט: HL 9205

רשימת שירים:
1 Undercover - Never Let Her Slip Away
2 Heaven 17 - Temptation (Brothers in Rhythm Remix Edit)
3 Felix - It Will Make Me Crazy
4 Kylie - Celebration
5 Snap! - Exterminate
6 Stereo MC's - Connected
7 The Christians - What's in a Word
8 En Vogue - Free Your Mind
9 Inner Circle - Rock with You
10 Bob Marley - Iron Lion Zion
11 The Prodigy - out of space
12 Dante - Aman
13 Gensis - Invisible Touch (Live)
14 Roy Orbison - I Drove All Night
15 The B52's - Good Stuff
16 Extreme - Stop the World
17 Vaya Con Dios - Heading for a Fall
18 Patty Smyth with Don Henley - Simetimes Love Just Ain't Enough
19 Take That - A Million Love Songs

עטיפה: התגובות לפוסט על חלק 2 של האוסף של יוסף גילו שאת האיורים על סדרת האוספים, למרות שהוא לא מקבל קרדיט בשום פרק, עשה המאייר הישראלי תמיר שפר. גם כאן מופיע אותו יוסף באיור מגניב, אם כי אני חייב להודות שזוהי העטיפה הכי פחות טובה בסדרה. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: סדרת האוסף של יוסף הושקה בשלהי שנת 1990 ושני הפרקים הבאים שלה עשו חיל בשנת 1991. אחרי שבמשך כל 1992 לא יצא אף חלק לסדרה, נראה היה שהליקון החליטו לגנוז אותה, אבל בימים הראשונים של 1993 מעריצי הסדרה הופתעו לגלות שלמדפי חנויות התקליטים הגיע החלק הרביעי (והאחרון) של הסדרה. בניגוד לשלושת הפרקים הראשונים, שנקראו "האוסף של יוסף", החלק הזה נקרא פשוט "יוסף ה-4" (בלי האוסף של...) והוא היה פרי עריכתו של הדיג'יי הותיק אמיר כהן, ביחד עם אנשי המחלקות הבין לאומיות של הד ארצי והליקון.
האוסף היה טוב מאוד ונעשה ברוח אוספי ההיטמן שהושקו באותה התקופה - כלומר עם שלל להיטים גדולים משלל סגנונות.
בסך הכל יוסף ה-4 התקבל לא רע, אבל בהליקון החליטו שלא להמשיך בסדרה. היו לכך שלוש סיבות מרכזיות. הראשונה היתה שיתוף הפעולה המתרחב של הליקון עם הד ארצי בסדרת אוספי ההיטמן. הסיבה השניה היתה שהמותג "יוסף", שהומצא ברוח הפרופסור הדיגיטלי של תחילת העשור, היה כבר מיושן. מה שהוביל לסיבה השלישית, התחלת סדרה חדשה של הליקון, שממותגת טוב יותר, סדרת היטליסט.
כל מי שהיה בגיל הנעורים והתעניין במוסיקה בתחילת שנות התשעים בוודאי זוכר את סדרת היוספים לטובה, סדרה מעולה, שלא בצדק לא הפכה מעולם להצלחת ענק.

ערך אספני: 15 ש"ח
ציון: 9
אגב, עוד בקשה קטנה - אם למישהו יש עותק או גישה לעותק של האוסף של יוסף הראשון, אשמח אם הוא יצור עמי קשר

יום ראשון, 2 בינואר 2011

סדרת The DJ's Hits Club


שם האוסף: The DJ's Hits Club

חברת תקליטים
: הליקון

שנה: 1989

עורך: יוחאי חי. מיקס: די ג'יי ביט און (הכוונה כנראה לגד ביטון, שדר ה"דיסקו שואו" ברדיו קול השלום)

מק"ט: HL 8067

רשימת שירים:
צד א'
1 Inner City - Ain't Nobody Better
2 Sonia - You'll Never Stop Me from Loving You
3 Sandra - Around My Heart
4 Azra - Stop Me I'm Falling
5 Front 242 - Welcome to Paradise
6 Julie Rhodes - Bring Me Love
צד ב'
1 Inner City - Good Life
2 Paula Abdul - Forever Your Girl
3 Stefan Dennis - Don't it Make You Feel Good
4 Kingpin Redhead - Do the Right Thing
5 Soul II Soul - Back to Life


שם האוסף: The DJ's Hits Club vol. 2

חברת תקליטים
: הליקון

שנה: 1989

עורך: Helicon Records 1989

מק"ט: HL 8074

רשימת שירים:
צד א'
1 Material - Ineffect
2 Adeva - Warning
3 Sydney Youngblood - If Only I Could
4 Fresh 4 - Wishing on a Star
צד ב'
1 Paula Abdul - (It's Just) The Way That You Love Me
2 Kevin Page - Don't Shut Me Out
3 Sonia - Can't Forget You
4 Disco 2000 - Uptight
5 Monie Love - Grandpa's Party


שם האוסף
: The DJ's Hits Club vol. 3

חברת תקליטים
: הליקון

שנה: 1990

עורך: לא מצויין

מק"ט: HL 8076

רשימת שירים:
צד א'
1 E-Zee Possee - Everything Starts with an 'E'
2 Seduction - Heartbeat
3 Soul II Soul - Get a Life
4 Sydney Youngblood - I'd Rather Go Blind
5 Innocence - Natural Thing
צד ב'
1 Paula Abdul - Opposites Attract
2 Kevin Page - Anything I Want
3 Sonia - Listen to Your Heart
4 Adeva - Treat Me Right
5 Inner City - Whatcha Gonna Do With My Lovin'

עטיפות: שני החלקים הראשונים עוצבו על ידי ליאור היקרי ואלון הלוי והחלק השלישי רק על ידי הלוי. מדובר בסדרת עטיפות טובה מאוד. יש קו אחיד בין שלושת חלקי האוסף, שמועצב ברוח תקליטני ה-12 אינץ' של התקופה עם אלמנט גראפי מאוד נקי, ביחד עם אימג' מינימליסטי. החלק השלישי קצת פחות טוב משני הראשונים, אבל בסך הכל סדרה שמועצבת על טהרת האולד סקול, שזה אדיר. ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: "The DJ's Hits Club" זאת אחת הסדרות המיוחדות והחשובות שהיו כאן, אבל יש לי תחושה שאפילו בחברת הליקון שם היא נוצרה, לא זוכרים אותה. מאמצע 1989 עד אמצע 1990 יצאו שלושה חלקים לאוסף הזה, שהזמינות שמוצאים עותקים ממנו בחנויות היד שניה מעידות על כך שהוא היה להצלחה גדולה.
הרקע לסדרה הזאת היה הטיימינג. אם במהלך כל שנות השמונים המונח "תקליטן" היה מן מקצוע בדיוני, ברמה של כוכב פופ, בסוף האייטיז המצב השתנה. הזמינות של מכשור כמו פטיפונים ומיקסרים, ביחד עם התרחבות המקצוע במערב, פתחו אופציה מקצועית חדשה לצעירים, שאהבו להרקיד. הרוח היתה די בגישת ה"עשה זאת בעצמך". את המוסיקה אותם תקליטנים צעירים השיגו בחנויות מוסיקה לתקליטנים שנפתחו בכל רחבי הארץ - מג'ינג'י מבת ים, דרך דיסקוטון התל אביבית ועד IMP הירושלמית. את הציוד השיגו בעיקר בחנויות מוצרי החשמל שהחלו לייבא פטיפונים של טקניקס ומיקסרים מגושמים. את התאורה בדרך כלל התקליטנים בנו בעצמם, ביחד עם נערים גיקים מהכיתה, בדרך כלל זה היה אורגני אורות פשוטים. כל זה בדרך כלל הספיק להתחלת הקריירה של דיג'יי צעיר. מסיבות הכיתה היו יריית הפתיחה, הטובים הגיעו אחרי שנה שנתיים למועדונים, הגדולים הפכו עם השנים לבין לאומיים.
במקביל לעליית התקליטן החובב, הרדיו והטלוויזיה התלבשו גם הם על תופעת הדיג'יי, מה שהפך את התופעה לפנומנה. ערוץ 2 הנסיוני הביא לפריים טיים שלו את הסופרסטאר דיג'יי הישראלי הראשון אילן בן שחר בתכנית "מסיבת ריקודים" ורשת ג' וקול השלום התחילו גם הן לשדר מוסיקת תקליטנים, ברשת ג' זה היה "איזה לילה" עם איתן גור (בעריכת רז ניצן) ובקול השלום זה היה ה"דיסקו שואו" עם גד ביטון.
ברוח כל אלו ומתוך התובנה שתקליטי ה-12 אינץ' יקרים מאוד, הושקה הסדרה "The DJ's Hits Club". כדי ליישם את הסדרה בהליקון פנו לגיבור הסצנה באותה התקופה, אותו גד ביטון, שמיקסס את הקטעים בחלק הראשון. למי שיש זכרון ורבע או נוסטלגיה מתפרצת לתכנית החלוצית ההיא של ביטון, החלק הראשון של האוסף זה הדבר הכי קרוב שקיים אליה. יורופופ מתובל בהאוס ראשוני מעורבבים זה בזה בתמהיל שרק התקופה ההיא יכלה להוליד.
במהרה הסדרה היתה לשוס. התקליטנים הצעירים עפו על הסדרה וההוכחה לכך היא שעל שלושת חלקי הסדרה שמצאתי בחנויות יד שניה שונות יש את שם התקליטן שהיה בעליהם הקודם. החלק הראשון היה שייך ל"צמרת התקליטנים", החלק השני ל"דיג'יי אלי" והשלישי ל"מועדון ח"צ קיבוץ עין החורש" (!).
אני לא יודע עם ביטון היה מעורב בחלק השני והשלישי של הסדרה, כי אין בה קרדיטים לעורכים... מה שכן, הם לא נופלים ברמה והם מצליחים לעורר את אותה הנוסטלגיה שהחלק הראשון יוצר עם אותה מוסיקה טובה של התקופה ההיא. הדקדקנים בוודאי ישימו לב שאותם האומנים חוזרים על עצמם בכל פרק ופרק של האוסף וזה לא בכדי. הליקון החזיקה אז ברפרטואר בין לאומי מצומצם מאוד, שכלל רק את הקטלוגים של Virgin, Chrysalis ו-A&M ומהמעט הזה הם הצליחו להוציא באותם שנים שוב ושוב את המקסימום. כך, בין שלושת האוספים אפשר למצוא קלאסיקות האוס מוקדמות כמו הקטעים של Inner City ו-Soul II Soul ושלאגרים מעולם הפופ בחסותם של פאולה אבדול, סוניה וסידני יאנגבלאד. כל אלו קטעים טובים מאוד, אבל אלו דווקא הקטעים הנידחים והנשכחים שעושים את האוספים האלו למה שהם: ההרכב Disco 2000, שהורכב מזמרות הליווי של ה-KLF בחידוש נדיר לשירו של סטיבי וונדר; הזמרת הגרמניה אזרה, ששמעון אוחנה בטח יסכים שהיא יותר סנדרה מסנדרה; הראפריות הבריטיות הצעירות והחלוציות מוני לאב ואדווה, שהשפיעו רבות על אומניות עכשוויות כמו M.I.A. בקיצור אוספים מלאי פנינים לאספנים.
שנה אחרי שהיא הושקה, "The DJ's Hits Club" דעכה. זה קרה מכמה סיבות. מחירי ה-12 אינצ'ים החלו לרדת, אוספי היבוא לתקליטנים, כמו הסדרה של ה-DMC היו טובים וזולים יותר וגם ההתמקצעות בתחום של חברות כמו אן.אם.סי ופונוקול, שהיו גדולות יותר ושהוציאו מוצרים אטרקטיביים יותר, השאירו את הליקון מאחור. כל זאת לא גורע מהקרדיט של הליקון, שהיתה הראשונה כאן להוציא מוצרים לתקליטנים. הכי הרבה ריספקט שאפשר.

ערך אספני: עד 10 ש"ח לתקליט. להערכתי הסדרה לא יצאה על דיסקים, אבל אם כן, הם נדירים מאוד.

ציון: 9

חלק 1 של הסדרה התקבל באדיבות רועי אופיר, חלק 2 באדיבות החנות "גלי תקליטים ירושלים" והשלישי נרכש מחן רותם (סגול 59)